התגלית מופיעה במאמר הבא:
http://arxiv.org/abs/1311.1483
החוקרים צילמו את השביט פעמיים בהפרש של שבועיים באמצעות טלסקופ החלל האבל, ובשני המקרים נראים שובלים מטושטשים שלטענתם הם זנבות (ראו תמונה מצורפת), והשובלים האלה משנים מעט את כיוונם בין תמונה אחת לשניה.
לפני שאכנס לפרטים של השביט הנוכחי, אני רוצה לציין שלמדתי הרבה על שביטים בזכות הסמינר המחלקתי שהועבר על המחקר הזה, ורוצה להודות לאלעד שטיינברג על שסיכם בצורה כל כך ברורה את הדברים.
מסתבר שההבדל בין שביטים לאסטרואידים הוא לא מובן מאליו. כלומר, יש הגדרה שקשורה במסלול, כך ששביטים הם במסלול מאורך שעובר קרוב לשמש, בעוד שאסטרואידים הם במסלול מעגלי מרוחק (רוב אלה שאנחנו מסוגלים לראות מגיעים מהחגורה הראשית, שהיא באיזור צדק). על פי ההגדרות האלה, העצם שעליו אנחנו מדברים הוא בכלל אסטרואיד, אבל יש לו זנבות! זה מעורר תהיה כיצד נוצרו הזנבות, מכיוון שבמרבית השביטים שאנחנו מכירים, הזנבות נוצרים מכך שקרח (שממנו מורכב מרבית השביט) נמס בעקבות המעבר סמוך לשמש ומשתחרר, ובעקבות לחץ הקרינה שמגיע מהשמש האדים מתרחקים מהשביט. זה גם אומר שבמרבית השביטים, הזנב שאנו רואים אינו פונה מאחוריהם כי אם בכיוון הרחק מהשמש, מה שיכול להיות גם ממש בניצב לכיוון ההתקדמות שלהם! אם המים שמשתחררים מכילים גם חלקיקי אבל גדולים, קרינת השמש פחות מצליחה להעיף אותם, ואז יתכן ויווצר זנב נוסף שינוע מאחורי השביט, כמו שאנחנו רגילים. השביט הנוכחי, לעומת זאת, לא עבר קרוב לשמש מעולם, ולכן לא ברור מה גרם לו להתחיל לשחרר פתאום חומר לחלל.
הסברה הרגילה כשמדובר על שביטים של החגורה הראשית (קרי, אסטרואידים בחגורה הראשית שיש להם שובל) היא שהם התנגשו במשהו, והמכה גרמה לכיס גז באסטרואיד להתחיל להפלט. אבל במקרה הזה החוקרים ביצעו חישובים שהראו שששת הזנבות החלו להפלט כל אחד בזמן אחר, ולכן צריך היה שש פגיעות, דבר לא סביר. בנוסף, מכיוון שהזנבות פונים בכיוונים שונים ומשנים את כיוונם בצורה שונה עם הזמן, ההשערה היא שמדובר בחומרים שונים שמשתחררים. החוקרים עדיין עומלים בנושא, והשערות עולות ומופרכות, אבל אין ספק שזה שביט מעניין מאוד, ובתקווה גם ילמד אותנו לא מעט.
http://arxiv.org/abs/1311.1483
החוקרים צילמו את השביט פעמיים בהפרש של שבועיים באמצעות טלסקופ החלל האבל, ובשני המקרים נראים שובלים מטושטשים שלטענתם הם זנבות (ראו תמונה מצורפת), והשובלים האלה משנים מעט את כיוונם בין תמונה אחת לשניה.
לפני שאכנס לפרטים של השביט הנוכחי, אני רוצה לציין שלמדתי הרבה על שביטים בזכות הסמינר המחלקתי שהועבר על המחקר הזה, ורוצה להודות לאלעד שטיינברג על שסיכם בצורה כל כך ברורה את הדברים.
 |
| התמונה מהמאמר. החיצים עם האותיות מסמנים את הזנבות השונים. |
מסתבר שההבדל בין שביטים לאסטרואידים הוא לא מובן מאליו. כלומר, יש הגדרה שקשורה במסלול, כך ששביטים הם במסלול מאורך שעובר קרוב לשמש, בעוד שאסטרואידים הם במסלול מעגלי מרוחק (רוב אלה שאנחנו מסוגלים לראות מגיעים מהחגורה הראשית, שהיא באיזור צדק). על פי ההגדרות האלה, העצם שעליו אנחנו מדברים הוא בכלל אסטרואיד, אבל יש לו זנבות! זה מעורר תהיה כיצד נוצרו הזנבות, מכיוון שבמרבית השביטים שאנחנו מכירים, הזנבות נוצרים מכך שקרח (שממנו מורכב מרבית השביט) נמס בעקבות המעבר סמוך לשמש ומשתחרר, ובעקבות לחץ הקרינה שמגיע מהשמש האדים מתרחקים מהשביט. זה גם אומר שבמרבית השביטים, הזנב שאנו רואים אינו פונה מאחוריהם כי אם בכיוון הרחק מהשמש, מה שיכול להיות גם ממש בניצב לכיוון ההתקדמות שלהם! אם המים שמשתחררים מכילים גם חלקיקי אבל גדולים, קרינת השמש פחות מצליחה להעיף אותם, ואז יתכן ויווצר זנב נוסף שינוע מאחורי השביט, כמו שאנחנו רגילים. השביט הנוכחי, לעומת זאת, לא עבר קרוב לשמש מעולם, ולכן לא ברור מה גרם לו להתחיל לשחרר פתאום חומר לחלל.
הסברה הרגילה כשמדובר על שביטים של החגורה הראשית (קרי, אסטרואידים בחגורה הראשית שיש להם שובל) היא שהם התנגשו במשהו, והמכה גרמה לכיס גז באסטרואיד להתחיל להפלט. אבל במקרה הזה החוקרים ביצעו חישובים שהראו שששת הזנבות החלו להפלט כל אחד בזמן אחר, ולכן צריך היה שש פגיעות, דבר לא סביר. בנוסף, מכיוון שהזנבות פונים בכיוונים שונים ומשנים את כיוונם בצורה שונה עם הזמן, ההשערה היא שמדובר בחומרים שונים שמשתחררים. החוקרים עדיין עומלים בנושא, והשערות עולות ומופרכות, אבל אין ספק שזה שביט מעניין מאוד, ובתקווה גם ילמד אותנו לא מעט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה