התמונה למעלה ממחישה את ההבדלים בגודל של גלקסיות שונות. התמונה עצמה יפה מאוד ומעניינת, אך הסיבה שבגללה אני בחרתי לשתף אותה היא כי הגדלים שרשומים ליד הגלקסיות הם, בהרבה מקרים, דווקא לא של הגלקסיה עצמה, אלא של המרחקים אליהם מתפרש גז שנזרק מהגלקסיה בצורות שונות. הדבר ממחיש בצורה טובה מושג שהוא היום אחד מעקרונות היסוד בהבנה שלנו של היווצרות גלקסיות - המשוב.
משוב בהקשר הזה הוא אוסף של תהליכים שגורמים לגז שבגלקסיות להשאר חם לאורך זמן, כך שלא כולו הופך לכוכבים בזמן קצר. ישנם תהליכים רבים שיכולים לגרום לגז להתחמם, אך אלו האלימים ביותר הם אלו הנובעים מגרעיני גלקסיות פעילים (Active Galactic Nuclei; AGN) וסופרנובות.
AGN הוא חור שחור סופר מסיבי במרכז הגלקסיה, שהחומר שנופל אליו נאסף בדיסקה ומסתובב סביבו. החומר נעשה דחוס ומסתובב מהר כל כך, שהרבה מאוד קרינה נפלטת ממנו, וזו יכולה לחמם את הגז. בנוסף, במקרים רבים, נוצרים סילוני ענק בניצב לדיסקה, והסילונים האלה מאיצים חומר למהירויות קרובות מאוד למהירות האור ויכולים להתפרש למרחקים שגדולים פי כמה מגודל הדסקה כולה, כפי שניתן לראות בתמונה בגלקסיות הרקולס A וסיגנוס A.
סופרנובות הן כוכבים שמתפוצצים בעוצמה אדירה ומעיפים את מרבית החומר שלהם במהירויות אדירות לכל הכיוונים, והחומר הזה סוחף איתו גז למרחקים גדולים ומחמם את הגז שנשאר. סופרנובה אחת לא תשפיע משמעותית על הגלקסיה, אך בממוצע יש סופרנובה פעם בכמאה שנים, זמן מזערי ביחס לחיים של גקסיות, כך שהאנרגיה מסופרנובות מצטברת עם הזמן.
תהליך נוסף שיכול לגרום לגז להתפזר למרחקים שכאלה מסביב לגלקסיה הוא גלקסיה אחרת שחולפת בסמוך לה, כמו למשל במקרה של NGC 6670.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה