התמונה הגדולה. התמונה ה*ממש* גדולה.

את הרשומה הזו אני מתכנן לכתוב כבר כשבועיים, ודוחה אותה כל הזמן מחוסר זמן כדי שאוכל להקדיש לה את תשומת הלב הראוייה לה. יתכן וחלקכם כבר נחשפתם לעניין, שכן ישנו סרטון מאוד ויראלי, אבל אני לא חושב שזה אמור למנוע ממני לכתוב על כך.

אני מקווה שכולם כאן יודעים שאנחנו נמצאים על כדור הארץ, שבתורו הוא חלק ממערכת השמש. אני מניח שהרוב גם יודעים שמערכת השמש היא רק אחת מתוך מליארדי מערכות כוכבים בגלקסיית שביל החלב. לא רבים יודעים ששביל החלב היא בתורה רק חלק ממערכת שנקראת "הקבוצה המקומית", ושכוללת את שביל החלב, אנדרומדה, ועוד מספר גלקסיות קרובות, ושהקבוצה המקומית היא בתנועה לכיוון הצביר וירגו, שבמונחים קוסמולוגיים די קרוב אלינו. עוד פחות יודעים שוירגו והקבוצה המקומית הם כולם חלק מצביר גלקסיות עצום, צביר על, שעד לא מזמן כונה "צביר העל המקומי". ובכן, עכשיו קבוצה של חוקרים, בהם ברנט טאלי מהוואי ויהודה הופמן מהאוניברסיטה העברית (גילוי נאות - הוא המנחה שלי לדוקטורט. גילוי נאות נוסף - הייתי כותב על העניין בכל מקרה, זה פשוט מגניב!), שגם שם זה לא מסתיים, ושצביר העל המקומי (שעכשיו מכונה צביר העל וירגו) הוא בעצמו רק חלק מצביר על גדול עוד יותר, שקיבל את השם "לניאקאה" ("גן עדן עצום" בשפה של בני הוואי).

צביר העל וירגו מכיל את מרבית הגלקסיות שרואים בתמונה מהמרכז וימינה.

אז מה בעצם קרה שם? הרי לא קמים יום אחד בבוקר ומחליטים פתאום שבעצם המבנה העצום שאנחנו חלק ממנו הוא חלק ממבנה עצום עוד יותר... ובכן, לא פשוט לקבוע בדיוק האם שני מבנים שונים הם למעשה חלק ממבנה גדול יותר. כל מה שיש לנו להסתמך עליו הן התצפיות של גלקסיות, שמהוות את אבני הבסיס של המבנים הגדולים יותר (כמו צבירים וצבירי על), ובתצפיות האלו ניתן להשתמש כדי להסיק את המבנה בשתי דרכים - על ידי שימוש במיקום שלהן, או על ידי שימוש במיקום ובמהירות שלהן. הדרך השנייה היא בעייתית, כיוון שמדידת המהירות תלויה בידיעת המיקום בצורה טובה (כיוון שבמרחקים עליהם מדובר התרחבות היקום כבר מוסיפה לגלקסיות מהירות בכיוון הרחק מאיתנו שדומה למהירות שלהן ביחס לגלקסיות בסביבתן), מה שהרבה פעמים אין לנו, ולכן לרוב משתמשים בשיטה הראשונה על מנת למצוא את המבנים. בשיטה הזו מודדים את המרחק אל הגלקסיות ומציירים אותן במודל תלת ממדי. לאחר מכן בודקים אילו גלקסיות נמצאות קרוב אחת לשנייה, ואוספים אותן ביחד, מעין "חבר את הנקודות" קוסמי.

תמונה של צביר העל החדש מתוך המאמר בנייצ'ר.

 אך לשיטה הזו גם יש בעיות; במרחקים שבהם מדובר אנחנו כבר לא מסוגלים לראות גלקסיות חיוורות, שמהוות את מרבית הגלקסיות ביקום, כך שהנקודות שנותר לנו להשתמש בהן הן רק מספר קטן יחסית של גלקסיות בהירות מאוד. זה אומר שישנם אזורים שבהם אנחנו לא רואים גלקסיות, אך שיתכן שיש בהם המוני גלקסיות חיוורות שמקשרות בין אזורים מלאי גלקסיות אחרים, ולכן יתכן שאנו מפספסים חקים במבנים. כאן נכנסת השיטה השנייה, שמשתמשת גם במהירויות. אמנם יש לנו הרבה פחות גלקסיות שאנו יודעים בצורה טובה גם את המיקום וגם את המהירות שלהן, אך ברגע שאנו משתמשים בנתונים האלו אנחנו צריכים גם הרבה פחות גלקסיות, כי באמצעות המהירות אנחנו יכולים לשרטט קווי זרימה - קווים שמראים כיצד נעות הגלקסיות, ושיכולים לתת מושג טוב לגבי המבנה הגדול. זה מה שעשתה הקבוצה, ולאחר שבדקה את המהירויות של גלקסיות בסביבתנו גילתה שלמעשה המבנה שהכרנו עד היום הוא חלק ממבנה גדול יותר.
התגלית הזו התפרסמה במאמר במגזין נייצ'ר, שהוא היום מגזין המדע הגדול והחשוב ביותר, ויחד עם המאמר יצא גם סרטון יפהפה שמתאר את התגלית וששבר את שיאי הצפייה לסרטון של המגזין (כבר קרוב ל3 מליון צפיות בזמן כתיבת הרשומה!). הדברים מוסברים בצורה טובה בסרטון, ואין כמו לראות את הדברים האלו בעיניים בשביל להבין על מה מדובר, אז אני ממליץ מאוד לגשת ולצפות בו. תהנו!