חייהם ומותם של הכוכבים הראשונים

לפני כמה שבועות הרצה בסמינר המחלקתי ד"ר דן וויילן הרצאה שהוא נתן לה את הכותרת "למצוא את הפיצוצים הגדולים ביקום". ההרצאה התמקדה בכוכבים ראשוניים והפיצוצים שלהם. כוכבים ראשוניים (אוכלוסייה III) הם כוכבים ענקיים שנוצרו מוקדם מאוד וחיו זמן קצר מאוד. הם הכוכבים הראשונים שנוצרו ביקום, ולכן חומרי הבנייה היחידים שהיו להם הם מימן והליום (ואלקטרונים חופשיים), מה שחייב אותם להיות מאוד גדולים (25-500 מסות שמש, ואולי אף יותר!) בשביל להתחיל היתוך גרעיני, דבר שבתורו דן אותם לחיים קצרים (2-3 מליון שנים, הרף עין ביחס לחיי כוכבים של היום) לפני שהתפוצצו כסופרנובות. מכיוון שהם מורכבים רק ממימן והליום, הסיכוי שיש כאלו ביקום של היום הוא קלוש עד אפסי, מה שאומר שצריך לחפש אותם ביקום המוקדם - אבל זה רחוק מאוד, ולכן לא ניתן יהיה לזהות כוכבים בודדים באף טלסקופ שמתוכנן כרגע (כולל אלו שמתוכננים לעוד יותר מעשור). מה שכן ניתן לזהות זה את הסופרנובות כשהם מתפוצצים, ומהן אולי ללמוד על הכוכבים עצמם.

ערפילית הסרטן, שהיא שארית מסופרנובה

למרות שיש רק מימן, הליום, ואלקטרונים חופשיים, יש מעל 400 אינטראקציות חופשיות, דבר שהופך כל נסיון לעשות סימולציות של הכוכבים הראשונים למסובך מאוד. זה קצת פחות נורא מאיך שזה נראה על פניו, כי לא כל האינטראקציות משמעותיות באותה מידה בכל מצב, ולכן ניתן להסתפק בכ90-100 אינטראקציות, שמהן רק חלק מופעל בכל מצב, אבל זה עדיין מסובך מכדי שניתן יהיה למדל את זה בדיוק מלא. בנוסף, מכיוון שהם חיו ביקום המוקדם, אנחנו לא יכולים לראות אותם ישירות ככוכבים בודדים, מה שאומר שאנחנו לא יכולים ללמוד עליהם מתצפיות ישירות. כל זה מוביל לכך שההבנה שלנו להווצרות ומהלך החיים שלהם עדיין לוקה מאוד בחסר. עם זאת יש דברים שאנחנו מצפים להם.
נקודה אחת שקשורה לכך היא שאף תהליך איבוד מסה בכוכבים שמוכר לנו (כמו רוח סולרית) לא צפוי לפעול במקרה של כוכבים ראשוניים, ולכן כאשר הם מתפוצצים הם מכילים את כל המסה שספחו במהלך חייהם הקצרים. העובדה הזו אומרת שכשכוכב כזה מסיים את חייו ומתפוצץ, המידע שמתקבל מהסופרנובה יכול לשפוך אור על מהלך ההתפתחות שלו.

הכוכבים הראשונים לפי דמיונו של אמן

דבר נוסף שאנו מצפים לו הוא שבכל גלקסיה נוצר כוכב אחד כזה, או לכל היותר כמה כוכבים בודדים. הסיבה לכך היא שבשלב כל כך מוקדם של היקום הגלקסיות (אם ניתן לקרוא להן כאלה, שכן עוד אין להן כוכבים) קטנות מאוד, ולכן רק במרכזן יש סביבה דחוסה מספיק בשביל שבעירה גרעינית תוצת. מצד שני, הכוכבים האלה חיים כל כך מעט זמן, ומתפוצצים בכזו עוצמה, שהרבה לפני שחלקים אחרים בגלקסיה מספיקים להתכווץ וליצור כוכבים ראשוניים נוספים, הם כבר מועשרים במתכות מהסופרנובה של הכוכב הראשון. הסיבה שיתכנו כמה כוכבים כאלה היא שישנם תהליכים שגורמים לדסקה הראשונית של הגלקסיה להתפרק למספר גושים שיכולים להיות צפופים מספיק כדי להתחיל היתוך, אבל גם אז מדובר לכל היותר במספר כוכבים קטן.
בכוכבים הראשונים יש כל מיני תופעות מאוד מעניינות, שלא קיימות בכוכבים אחרים. למשל, יש תחום מסות שבו הכוכבים האלו מתפוצצים לחלוטין, ולא משאירים מאחוריהם חור שחור או כוכב ניוטרונים. זה דבר שאנחנו לא מכירים בכוכבים אחרים, שלא יכולים להגיע למסות כאלה. דבר נוסף שייחודי לכוכבים כאלה הוא שיש מצבים בהם אלמנטים כבדים נלכדים בחור השחור או כוכב הניוטרונים במרכז הסופרנובה ולכן לא משתחררים לגז הבין כוכבי (כמובן, זה לא קורה בתחום המסות שבו אין כוכב ניוטרונים או חור שחור). עוד דבר אחד קשור להיווצרות הדור הבא של הכוכבים - יתכן וישנם גושים של מימן מסביב לכוכבים הראשונים, וזה עלול להוביל למצבים בהם חלק מהמתכות שעפות מהסופרנובה נלכדות בעננים האלה, מה שבתורו יכול לגרום להם להתקרר וליצור כוכבים חדשים מדור ב' מהר מאוד אחרי מות הכוכב הראשוני.

מודל ממוחשב של טלסקופ החלל ג'ימס ווב (JWST)

כפי שצויין למעלה, את הכוכבים הראשונים עצמם אנחנו לא מצפים לראות, אבל הסופרנובות שלהן בהחלט אמורות להיות נראות, ויכולות ללמד אותנו לגבי הכוכבים עצמם. לקראת סוף ההרצאה ד"ר ויילן דיבר מעט על משימות עתידיות שבזכותן נוכל בתקווה לחקור את הסופרנובות האלה - JWST ו-WFIRST. הראשון הוא טלסקופ החלל ג'יימס ווב, הטלסקופ העצום שנאס"א מתכננת לשלוח בעוד כמה שנים ושאמור להחליף את טלסקופ האבל (ושהזכרתי אותו כאן). השני הוא טלסקופ שמיועד להיות משוגר כמה שנים מאוחר יותר ולהיות הפרוייקט הגדול של נאס"א אחרי JWST. הסיבה שאנו מדברים על שני טלסקופים שונים הוא שיש איזון בין גודל האזור בשמיים שעליו מסתכלים לרזולוציה שאליה ניתן להגיע. JWST אמור להתמקד באזורים קטנים אך ברזולוציה חסרת תקדים, בעוד שWFIRST יסתכל על כל השמיים. ביחד הם יכולים לתת לנו נתונים משלימים.

בעוד שמרבית המדענים מדברים על כוכבים ראשונים במסות של עד 500 מסות שמש, אין מניעה תאורטית לכוכבים במסות גדולות יותר, ויש אנשים שעושים מחקרים תאורטיים לגבי כוכבים שכאלה. בין השאר, יש מדען שביצע סימולציות והראה שאם יווצר כוכב במסה של 55,000 מסות שמש (!) הוא יתפוצץ לחלוטין (ולא ישאיר חור שחור), והפיצוץ שלו יהיה כל כך חזק שהוא יקרע את הגלקסיה שלו לגזרים. כל פיצוץ שכזה ביקום אמור להיות נראה ע"י WFIRST, כך שיש למה לחכות... בנוסף, ד"ר וויילן טען שכל החורים השחורים במסות של עד 1000 מסות שמש מגיעים מכוכבים שהתפוצצו, אבל לא ברור לגבי חורים שחורים מסיביים יותר. זו שאלה חשובה, כי היא מתקשרת למקור של החורים השחורים הסופר מסיביים שקיימים במרכז כל גלקסיה ולא ברור איך נוצרו, כמו גם לרעיון שהחומר האפל הוא למעשה חורים שחורים קדומים (כלומר כאלה שנוצרו הרבה לפני הכוכבים הראשונים).

מדובר בנושא שיכול ללמד אותנו הרבה מאוד, ולכן נותר רק לקוות שהטלסקופים המדוברים ישוגרו לפי התכנית ויספקו את התצפיות שמצפים להן.

ובצד השני של הזירה...

ביום חמישי התארח אצלנו פרופ' פיל לובין, אסטרונום ותיק, שעבד בזמנו על טלסקופ החלל COBE (הטלסקופ הראשון שהראה שיש תנודות בקרינת הרקע הקוסמית) וכיום הוא חלק מהצוות של טלסקופ החלל פלנק, שחוקר גם הוא את קרינת הרקע הקוסמית (ושעל פי הדובר, רגיש פי מליון מCOBE!). באופן לא מפתיע, הוא התמקד בהכרזה של צוות BICEP2 מלפני כחודש וחצי על גילוי ראיות לאינפלציה בקיטוב של קרינת הרקע הקוסמית. כתבתי על ההכרזה והמשמעויות שלה כאן. מאז ההכרזה, התפרסמו הרבה מאוד מאמרים בנושא, חלקם מאששים את התגלית וחלקם טוענים שהיא אינה נכונה מסיבות כאלה ואחרות. החלק הטכני של ההרצאה היה מסובך ולא מאוד מעניין, אבל הוא סיפר מספר אנקדוטות מאוד מעניינות ושיש הרבה מה ללמוד מהן, ובין השאר מעמידות בספק את ההכרזה של צוות BICEP2.

כחלק מצוות של פרוייקט ענקי, הוא הקפיד להיזהר מאוד בדבריו - בתחילת ההרצאה הוא שם שקופית שלמה של הסתייגות שהבהירה שכל המידע שמוצג בהרצאה הוא מידע שזמין באופן פומבי, ושכל דעה שמוצגת בהרצאה היא דעה אישית שלו ולא התייחסות רשמית של צוות פלנק. בהמשך התברר מדוע היה לו כל כך חשוב להדגיש את זה. אבל ביחס למישהו ששם שקופית הסתייגות שכזו, הוא סיפר כמה אנקדוטות די עסיסיות מתוך הפרוייקט... כמו למשל שהוא ואדם נוסף מהפרוייקט שיחקו עם כל מיני מפות של המידע שמגיע מפלנק, ויום אחד האדם השני הפנה את תשומת ליבו לכך שצוות הפרסום של הESA (סוכנות החלל האירופאית, שאחראית על פרוייקט פלנק) פרסמו את אחת מהמפות האלה מבלי להודיע או להתייעץ בהם.
הוא הראה מפה שכזו, והסביר שיש בה חלק ריק, ושיש חלק ריק מכמה סיבות, בין השאר סיבות פוליטיות. אם הבנתי נכון, הסיבה הפוליטית נוגעת לBICEP2, ומתקשרת לסיפור הבא:
מישהו מהפרוייקט של פלנק הרצה פעם בכנס והראה בו שקופית שהכילה גרף שלא היה אמור להתפרסם עדיין, שהכיל מידע לגבי הקיטוב של קרינת הרקע הקוסמית שמדד פלנק. מישהו אחר ככל הנראה צילם את השקופית הזו במכשיר נייד, ולאחר מכן עשה חישוב לאחור (reverse engineering) מהגרף כדי לקבל מספר כלשהו ששימש לחישוב הגרף. הדבר הזה נפוץ דרך האינטרנט, ומישהו פרסם מאמר שמתבסס על החישוב הזה. הבעיה היא שמכיוון שכל החישוב נעשה מתוך גרף שצולם בטלפון, ושלא באמת היה אמור להיות מופץ מראש, היה חסר למי שעשה את החישוב ידע שהיה לצוות של פלנק כשהכינו את הגרף, ולכן החישוב לא מדוייק. הוא סיכם את הסיפור באמירה ש"זה מצב מוזר במדע שלא נתקלתי בו לפני כן".
הקשר לBICEP2 ולהכרזה שלהם הוא שככל הנראה גם הם השתמשו בחישוב הזה, כנראה דרך המאמר שהזכרתי. אמנם לא בשביל התוצאה הראשית שלהם, אבל בהכרזה הם טענו גם שהתוצאות שלהם מתיישבות עם אלו של פלנק, ולשם כך הם השתמשו בחישוב הזה. פרופ' לובין דיבר בטון די מריר על כך שהצוות של BICEP2 הכריז הכרזה מאוד יומרנית, בלי "אבל" ו"אולי", ולא השאירו לעצמם מקום לתמרן במקרה של טעות; וכמובן גם על כך שהם השתמשו במידע של פלנק שכלל לא פורסם ולשם כך נעזרו בחישוב שנעשה מתוך תמונה שצולמה בפלאפון. הוא הוסיף ודיבר על כך שהיום הרבה מדענים מחליטים לפרסם בגדול אפילו אם המידע שלהם לא בטוח מספיק, כי הגישה בעיתונות מעודדת את זה - אנשים זוכרים את ההודעות הגדולות, ולא יזכרו את ההודעות על טעויות שיבואו אח"כ.
הוא ציין שחוקרים אחרים לקחו את אותה תמונה ועשו ניתוח טוב יותר (אם כי עדיין לא מושלם, כמובן, כי זה לא ישירות מתוך המידע) עם הנחות מלאות יותר, ואם משתמשים בניתוח הזה ההסכמה של BICEP2 עם פלנק פתאום כבר לא משמעותית כל כך, בטח לא ברמה שניתן להכריז עליה בלי שמץ של ספק, ושלמעשה יתכן והמדידות של BICEP2 יכולות לנבוע מאבק בין כוכבי ובין גלקטי, ולאו דווקא מהאינפלציה, דבר שמעמיד את הכל בסימן שאלה. הוא הדגיש שהוא לא טוען שהתוצאות של BICEP2 אינן נכונות, רק שצריך להיזהר מאוד עם הפירוש. אני מוסיף שצריך עכשיו לחכות לפרסום התוצאות של פלנק בנושא, כדי שניתן יהיה לראות היכן באמת דברים עומדים; זה כנראה ייקח עוד זמן מה, מכיוון ש, כפי שהסביר פרופ' לובין עצמו, מבחינת צוות פלנק האפשרות למשוך תוצאה משמעותית היא לא אופציה, ולכן הם עובדים קשה מאוד לוודא שהם יכולים לעמוד מאחורי התוצאות העיקריות שהם מפרסמים.

בין אם יתברר שההכרזה של BICEP2 נכונה ובין אם לא, אני חושב שיש כאן כמה לקחים לא נעימים לגבי איך שהמדע עובד היום, אבל גם את ההבנה שבסופו של דבר הוא עובד. זה נכון שהיום אנשים מפרסמים במטרה ליצור כמה שיותר באזז, ומוכנים להקריב לשם כך מהדיוק והאמינות של הדברים שהם אומרים (וזאת מכיוון שלמי שמפורסם יותר קל יותר לקבל תקציבים למחקר שלו), אבל בו זמנית יש לשים לב גם לכך שהיום, בעידן האינטרנט, המהירות בה דברים כאלה מתגלים ומתנהל סביבם דיון משמעותי היא גבוהה מאוד, דבר שמבטיח שבמרבית המקרים גם אם הציבור הרחב יזכור משהו לא נכון בסופו של דבר, בקרב הקהילה המדעית הדברים מתוקנים מהר. אני מקווה שפלנק יפרסמו את התוצאות שלהם בקרוב, ושלא נצטרך לחכות יותר מדי להכרעה.


לקריאה נוספת:
ערך הוויקיפדיה (באנגלית) על טלסקופ החלל COBE
האתר של נאס"א על טלסקופ החלל COBE
ערך הוויקיפדיה (באנגלית) על טלסקופ החלל פלנק
האתר של סוכנות החלל הארופאית על פלנק

פרץ קרני הגאמא שלא היה

אתמול התפרסם שיתכן והתגלה פרץ קרני גאמא (Gamma Ray Burst; GRB) מגלקסיית אנדרומדה, דבר שעורר התלהבות רבה בקרב קהילת האסטרופיזיקאים שעוסקים בתחום, היות ואנדרומדה היא אחת הגלקסיות הקרובות ביותר אלינו, ולכן לתפוס GRB משם יכול לאפשר לנו לחקור את התופעה מקרוב (יחסית).
היום התפרסם שמדובר בטעות.
דיברתי עם אנשים מהתחום אצלנו במכון, ואנסה לסכם את הסיפור כאן בקצרה, למיטב הבנתי.
אתמול זיהה צוות טלסקופ החלל SWIFT, שמחפש אחר GRBs, קפיצה בשטף קרני הגאמא שמגיע מאיזור מסויים בגלקסיית אנדרומדה. באיזור הזה ישנו מקור ידוע של קרני רנטגן, אבל לא נצפו שם בעבר קרני גאמא, והקפיצה נראתה חזקה מאוד, ולכן כמובן שעלתה ההשערה שמדובר בGRB. בטלסקופ ישנו מכשיר המזהה קרני גאמא ומכשיר המזהה קרני רנטגן, וצוות הטלסקופ סובב אותו על מנת לצפות באיזור בתחום הרנטגן; בתחום הזה נצפתה עליה, אך לא משמעותית. הצוות פרסם הודעה זהירה מאוד על הממצאים, אך הם בפירוש לא טענו שמדובר בGRB. הזהירות שלהם לא עזרה, והשמועה נפוצה במרחבי המרשתת, ובעיקר בטוויטר, שהתגלה GRB בגלקסיית אנדרומדה. לא מדובר רק באתרי חדשות שהכותבים שלהם לאו דווקא מומחים בתחום, אלא גם באנשים שזה לב לבו של תחום המחקר שלהם; יתכן ומשאלת הלב שלהם גרמה להם לקרוא דברים שלא נכתבו, או לתת חשיבות יתרה לזיהוי. לא עזרה גם העובדה שסערה הפילה את שרתי האינטרנט של נאס"א שקשורים לטלסקופ, ולכן אף אחד אחר לא יכול היה להסתכל על המידע.
היום כל אותם אנשים התבדו, כשהתברר שהייתה טעות בפענוח של התצפית, ושהקפיצה בשטף קרני הגאמא הוערכה להיות פי 300 יותר חזקה ממה שהייתה באמת. ככל הנראה מדובר בקרני גאמא קוסמיות.

הסיפור הזה, בעיני (וככל הנראה בעיני רבים אחרים), מהווה דוגמה מצויינת לכך שבעידן כמו היום שבו מידע מתפשט כמעט מיידית, צריך להמתין ולהיזהר אפילו יותר כשמקבלים מידע חלקי. כשמדובר במדע, כל תגלית צריכה אישוש, ובדיקה של מדענים עמיתים, וכמובן - מדענים לרוב זהירים מאוד במה שהם אומרים, ויש להם סיבה לכך; עדיף שלא לנפח את מה שהם אומרים.
 
סקירה מצויינת של הנושא ניתן למצוא כאן:
http://www.universetoday.com/112197/update-possible-nearby-gamma-ray-burst-alert-was-false-alarm/

ותודה ליואב לנדסמן מהבלוג "מסה קריטית" שבזכותו נחשפתי לסיפור מלכתחילה.

לפעמים שלישיות מסתיימות בפיצוץ...

סיכום של הרצאה שהועברה אצלנו לפני פסח על ידי ד"ר דורון קושניר, שדיברה על רעיון חדש למקור להיווצרות סופרנובות מסוג 1A.
 
סופרנובות הן פיצוצים של כוכבים, אך רואים סוגים שונים שממויינים על פי היסודות שרואים בפיצוץ. סופרנובות מסוג 1A הן פיצוץ של ננס לבן שאינן מכילות מימן, אך מכילות סיליקון וקובלט. הן הסופרנובות הנצפות ביותר, ומסיבה לא ברורה אנחנו רואים חלק ניכר מהן בגלקסיות אליפטיות. בעיקרון, כלל לא היינו אמורים להיות מסוגלים לראות את הפיצוץ עצמו פרט למקרים בודדים בהם במקרה טלסקופ היה מכוון ישירות למקום בו הסופרנובה מתרחשת, מכיוון שהאנרגיה מתפזרת מהר מאוד, אך למזלנו האנרגיה שמשתחררת יוצרת איזוטופים של ניקל שלוקח להם זמן להתפרק, ואת ההתפרקות הזו אנו מסוגלים לראות. זה לא אומר שהן נעלמות לחלוטין - השאריות שלהן ממשיכות להתרחב ולאסוף אלין אבק במשך עשרות אלפי שנים, וזה דווקא בהחלט ניתן לצפייה, אבל החלק המוקדם ביותר, שקרוב מאוד לפיצוץ עצמו, היה חולף מטווח הראייה שלנו מהר מאוד אם לא אותם יוני ניקל.

ישנן מספר בעיות בהבנה שלנו של סופרנובות מסוג 1A:

•  אין לנו הסבר טוב לשאלה מדוע שננס לבן יתפוצץ סתם כך. ננסים לבנים הם כוכבים במסות ביניים (בסביבות מסת השמש שלנו), שאינם מסיביים מספיק כדי ליצור חור שחור, ושסיימו את שלב הבערה הגרעינית שלהם וקרסו כך שמה שמחזיק אותם הוא לחץ ניוון האלקטרונים (אפקט קוונטי מעניין שארחיב עליו אם מישהו יהיה מעוניין). אלה כוכבים מאוד יציבים, ואין סיבה פרקטית שכוכב כזה יתפוצץ ללא השפעה מבחוץ. 
• ההתפלגות של הניקל שרואים לאחר הסופרנובה אינה ברורה - אם מדובר בכוכב בודד צריך ננסים לבנים מאוד נדירים כדי להסביר את ההתפלגות, דבר שלא מסתדר עם קצב הסופרנובות שרואים. בנוסף, נראה שמסת הניקל בפיצוץ קשורה לסוג הגלקסיה, דבר שלא ברור מדוע הוא קורה.
• על מנת להסביר את קצב הסופרנובות 1A שאנחנו רואים, כאחוז מכלל הננסים הלבנים צריך לסיים את חייו בסופרנובה, מספר שאין לנו הסבר אליו.

לבעיות הללו יש מספר פתרונות אפשריים, אך אף אחד מהפתרונות לא פותר את כל הבעיות. ספציפית לבעיה הראשונה, והחמורה ביותר, ישנם מספר פתרונות שהועלו:

• במערכת בינארית, בה ננס לבן וכוכב נוסף חגים זה סביב זה, יתכן והננס הלבן יהיה קרוב מספיק על מנת להתחיל "לגנוב" מסה מהכוכב הנוסף ולספוח אותה על עצמו. במצב כזה החומר מתיישב על הקליפה של הננס הלבן, ואם מספיק חומר עובר, זה יכול לגרום לננס הלבן לקרוס ובעקבות זאת להתפוצץ. 
• אם הכוכב השני במערכת גם הוא ננס לבן, לא תהיה ספיחה, אך בסופו של דבר הננסים הלבנים יפלו אחד אל השני וההתנגשות תגרום לסופרנובה; הפתרון הזה בעייתי, כיוון שהזמן שיקח לכוכבים ליפול אחד אל השני אמור להיות ארוך מאוד במרבית המצבים, ולכן לא ברור כיצד יתכן קצב של סופרנובות כפי שאנו רואים.
• הבעיה של הזמן בפתרון הקודם יכולה להפתר אם אחד מהננסים הלבנים מסיבי יותר ואז זה הקל יותר יתפרק במהלך הנפילה, דבר שיכול לגרום לסופרנובה; אך זה מצריך שהננס המסיבי יותר יהיה במשקל של פחות 0.9 מסות שמש, ולא ראינו צמד ננסים לבנים שאחד מהם כל כך מסיבי, ולכן גם אם קיימים כאלה הם בוודאי מועטים.

היות ואנחנו לא יכולים רק לשבת ולחכות שתתפוצץ סופרנובה שכזו במרחק קטן מספיק כדי שנוכל לדעת היטב מה קורה שם (דבר שיכול לקחת עשרות ומאות אלפי שנים), קבוצות רבות של חוקרים מבצעות סימולציות מחשב של הנושא, בתקווה לשחזר את התצפיות ולהסביר את העניין. אך בסימולציות של יש בעיה גדולה לייצר פיצוץ, כי המקום שבו מתרחשת התחלת הפיצוץ הוא זעיר ביחס לגודל הכוכב. זה יוצר שתי בעיות - המיקום עצמו לא ידוע, ובנוסף גודל האיזור שבו מתרחשת התחלת הפיצוץ הוא הרבה מתחת לרזולוציה של הסימולציות. על כן פשוט שמים את ההתנעה, תחילת הפיצוץ, ביד, מה שמוסיף פרמטרים חופשיים לבעיה. הוספת פרמטרים חופשיים היא בעייתית כי היא מוסיפה אי ודאות.

קבוצת החוקרים שד"ר קושניר משתייך אליה מציעה פתרון אחר - מערכת כוכבית משולשת בה שניים מהכוכבים הם ננסים לבנים, ולא אכפת לנו מה השלישי כל זמן שהוא מסיבי מספיק. אנו יודעים שמערכות כאלו קיימות. על פי טענתם, במערכת כזו הכוכב השלישי יכול לשמש כמעין "משדך", לגרום לשני הננסים הלבנים ליפול אחד אל השני מהר יותר על ידי זה שהוא עצמו נפלט מהמערכת. על פי החישובים של הקבוצה, הפתרון הזה מסביר את קצב הסופרנובות מסוג 1A (כלומר שיש מספיק מערכות משולשות שכאלה). הם טוענים שזה מסביר גם את התפלגות הניקל, אם כי לצערי אני כבר לא זוכר כיצד הם טוענים שזה מסביר את זה. בנוסף, מכיוון שמדובר בהתנגשות, איזור התחלת הפיצוץ הוא גדול מאוד (בערך כ50 ק"מ), דבר שכבר כן ברזולוציה של הסימולציות המתקדמות ביותר, וזה מאפשר להם לקבל תחזיות למספר נקודות שבתקווה יהיה בקרוב לבחון מבלי להגרר לפרמטרים חופשיים נוספים.

העיסוק בסופרנובות הוא מורכב מאוד, אך גם מעניין מאוד, ואני מקווה שהתצפיות הרלוונטיות יגיעו בקרוב ויאפשרו להבדיל בין המודלים השונים!

אני מודה מאוד גם ליעל הילמן, שזה תחום העיסוק שלה והסכימה ברוב נחמדות לעבור על הטקסט כדי לוודא שאני לא אומר שטויות!

על התגלית של BICEP2 - אינפלצייה וגלים כבידתיים

אני רואה שהפקרתי את תפקידי כקוסמולוג האחראי... בתכנית של "החללית" (בה לצערי לא יכולתי להשתתף) היה אייטם על התגלית של BICEP2, שעליה כתב כאן אופק בירנהולץ. מטבע הדברים האייטם היה קצר ולא יכל להקיף את הכל, אז אנסה להרחיב ולהבהיר כאן את הדברים, ובאותה הזדמנות אוסיף כמה תובנות שהגעתי אליהן בעקבות הרצאה שהעביר אצלנו פרופ' מרק קמיונקובסקי, שהיה מצוות החוקרים הראשון שחקר את האפשרות (התיאורטית, דאז) שהאינפלציה יכולה לגרום לקיטוב בקרינת הרקע הקוסמית. אחזור על חלק מהדברים שנאמרו בתכנית לטובת אלו שלא ראו אותה ורק קוראים את הפוסט הזה. אני מתנצל מראש - זו הולכת להיות רשומה ארוכה, אבל היא מסבירה לא מעט דברים, אז אני מקווה שזה מתאזן.

נתחיל עם קרינת הרקע הקוסמית: בראשית, היקום היה צפוף מאוד. מאוד מאוד. כמה צפוף? כל כך צפוף שאפילו קרינה אלקטרומגנטית (כמו אור) לא יכלה לעבור, ונבלעה בתווך שמסביב. אבל היקום החל להתרחב, ולכן נעשה דליל יותר, ובסופו של דבר הקרינה תצליח לחמוק מבעד לחומר ולהתחיל את הטיול הגדול שלה ביקום. הקרינה הזו, שיצאה מכל מקום ביקום פחות או יותר בו זמנית, היא קרינת הרקע הקוסמית. בניגוד למה שנאמר בתכנית, היא השתחררה כ400,000 שנה לאחר המפץ הגדול, ולא שברירי שניה. את קרינת הרקע הקוסמית גילו במקרה לפני 50 שנה, ומאז היא משמשת אותנו לחקור את היקום, הרבה מעבר למה ששיערו אלו שגילו אותה.
הסיבה לכך שהיא כל כך שימושית היא שבעוד שהיא השתחררה רק כ400,000 שנה לאחר המפץ הגדול, ההתפלגות שלה ופרמטרים נוספים מושפעים מדברים שקרו קודם. כאשר מסתכלים על קרינת הרקע הקוסמית היא נראית אחידה לחלוטין מכל כיוון. כל כך אחידה, שהיה צריך לפתח מכשירים שיהיו מסוגלים למדוד אותה ברמת דיוק של אחד חלקי מאה אלף מהטמפרטורה של הקרינה הזו כדי להבחין בשוני בין אזורים שונים בשמיים! הלוויין הראשון שעשה את זה היה COBE, ומאז המדידות רק השתפרו, והן הראו שהקרינה לא השתחררה *בדיוק* אותו דבר מכל מקום, אלא שהיו אזורים בהם השתחררה יותר קרינה ואיזורים בהם השתחררה פחות. זה נובע מכך שאזורים מסויימים היו צפופים יותר ואזורים מסויימים צפופים פחות (אם כי בהבדלים מאוד מאוד קטנים). ההשערה הייתה שההבדלים בין האזורים הצפופים לדלילים נבעו מתנודות קוונטיות זעירות בתקופה מאוד מאוד מוקדמת של היקום. אולם מדוע תנודות זעירות שכאלה כשהיקום היה בגיל של שברירי שנייה משפיעות על הצפיפות שלו כמעט 400,000 שנה אחרי? כאן נכנסת האינפלציה.

האינפלציה הקוסמית היא תאורייה שנוגעת להתפשטות היקום ושפותרת בצורה פשוטה מספר בעיות שעולות מהמידע שאנו מקבלים מתצפיות (אסביר כאן רק אחת, אחרת נהיה כאן כל הלילה). אנו יודעים שהיקום מתפשט מאז שאדווין האבל פרסם את העובדה שככל שגלקסיות רחוקות יותר, הן מתרחקות מאיתנו במהירות גדולה יותר. אולם התפשטות היקום, בשילוב עם קרינת הרקע הקוסמית, יוצרות בעיה הידועה כ"בעיית האופק". בצורה פשוטה, בעיית האופק אומרת שאין סיבה ששני איזורים רחוקים ביקום (לצורך העניין, אזורים שאנו רואים בשני קצוות של השמיים) יהיו באותה טמפרטורה, מכיוון שלמידע לא היה זמן לעבור בין השניים ולתאם ביניהם עמדות, ולכן העובדה שקרינת הרקע הקוסמית שמגיעה מכל הכיוונים היא בדיוק באותה טמפרטורה לא ברורה. האינפלציה היא תאוריה שטוענת שמוקדם מאוד בתחילת היקום, בין 36-^10 ל32-^10 שניות מהמפץ הגדול (שזה זמן קצר כל כך שקשה מאוד לתפוס את זה), היקום התרחב במהירות עצומה, הרבה יותר גדולה ממה שאנו רואים כיום - בזמן הקצרצר הזה האופק הקוסמולוגי התרחב ביותר מ-30 סדרי גודל! זה אומר שהיקום היה הרבה יותר קטן וצפוף בזמן המוקדם הזה ממה שחשבנו ואז התנפח מהר. במצב כזה, איזורים שנראים לנו היום רחוקים ולא קשורים התחילו למעשה קרובים מספיק בשביל שהטמפרטורה שלהם תשתווה.

"רגע, אבל הבטחת לנו תנודות קוונטיות!" אני שומע אתכם אומרים. נכון, וכאן בדיוק הן נכנסות. תנודות קוונטיות הן, בהגדרה, תנודות מאוד מאוד קטנות, ובמצב רגיל יהיו זניחות ביחס להבדלים בין אזורים שונים ביקום. בנוסף, מכיוון שהתנודות האלה פועלות בצורה מקרית, הן לרוב נוהגות לבטל את את השנייה. אבל המהירות העצומה בה היקום התרחב בזמן האינפלציה החליקה את ההבדלים בין איזורים שונים, בדומה למפה מקומטת שמותחים אותה; מצד שני, תנודות קוונטיות בגלים כבידתיים נמתחו והפכו להיות תנודות בסקלות קוסמולוגיות (להסבר על הגלים הכבידתיים אפנה אתכם לרשומה של אופק מלפני כשבוע). לאחר שהסתיימה האינפלציה הגלים הכבידתיים האלה יצרו אזורים צפופים יותר ופחות בכל היקום, שהיו מספיק גדולים כדי שתנודות קוונטיות כבר לא יוכלו להעלים אותם. לאחר שהסתיימה האינפלציה, האזורים הצפופים יותר החלו למשוך אליהם חומר ולהפוך יותר ויותר צפופים, כך שכשהגיע השלב בו קרינת הרקע הקוסמית השתחררה, כבר הייתה במקום מפת הצפיפות אותה ראו COBE ושאר הלוויינים שמדדו אותה.
אולם בזה לא הסתיים תפקידה של האינפלציה. קבוצת החוקרים שפרופ' קמיונקובסקי היה חלק ממנה העלתה את ההשערה שהגלים הכבידתיים שיצרו את שדה הצפיפות שממנו נפלטה קרינת הרקע הקוסמית יגרמו גם לקיטוב ספציפי בקרינה הנפלטת; הקיטוב הזה הוא מה שנמדד בBICEP2, ולכן ההתרגשות הגדולה - המדידה מהווה אישוש מאוד רציני לתאוריית האינפלציה.

ענן גז שיחלוף על פני החור השחור במרכז הגלקסיה

לפני כשבועיים שמענו בסמינר המחלקתי הרצאה מפי פרופ' אנדי בורקהרט, שמוכר בקהילת האסטרופיזיקה בעיקר בזכות עבודתו על סימולציות קוסמולוגיות, אך דיבר איתנו דווקא על ענן גז שעומד לחלוף בסמוך לחור השחור הענקי שבמרכז הגלקסיה שלנו. מסתבר שבנוסף להישגיו המדעיים, יש גם כוכב לכת ננסי שקרוי על שמו - מכיוון שבתו נשואה למי שגילה אותו. ההרצאה הזו הייתה מרתקת, ופרופ' בורקהרט הוא מרצה מעולה, כך שזו הייתה חווייה מצויינת. למדתי המון הרצאה, ואנסה להעביר את כל מה שלמדתי כאן. אני מבקש להבהיר שזה המון חומר ששמעתי תוך כדי ההרצאה, ולכן יתכן וההבנה שלי אינה מושלמת, או שנפלו טעויות מסויימות בפירוש שלי לדברים מסויימים; במידה ואתם יודעים יותר על אחד הנושאים שמוזכרים כאן אשמח מאוד לשמוע בתגובות או בהודעה פרטית!

ראשית, פרופ' בורקהרט נתן סקירה קצרה של מרכז הגלקסיה מהחוץ פנימה, אך אני אהפוך את הסדר ואדבר מבפנים החוצה:

• במרכז הגלקסיה ישנו החור השחור המכונה סגיטריוס A, ושהתצפיות מראות שהוא במסה של כארבעה מליון מסות שמש. 
• סביב החור השחור יש צביר כוכבים צפוף מאוד של כוכבים מסיביים המכונים כוכבים מסוג B, ושמלא בגז חם מאוד. הכוכבים הפנימיים ביותר נעים במסלולים אליפטיים או מעגליים סביב החור השחור, כמו פלנטות שנעות סביב כוכב, ואסטרונומים משתמשים במסלולים האלה כדי לחשב בצורה מדוייקת מאוד את מסת החור השחור והמרחק אליו.
• מחוץ לצביר יש שתי טבעות שרדיוסן הפנימי הוא ממש בגבול עם הצביר, והן מורכבות מכוכבים מסיביים עוד יותר המכונים כוכבים מסוג O. אחת הטבעות מקבילה ומסתובבת בכיוון הפוך לדיסק של הגלקסיה, והשנייה טיפה בשיפוע, ומסתובבת בכיוון הפוך לטבעת הראשונה
• שתי הטבעות האלה נמצאות בתוך ענן שמורכב משארית של סופרנובה שהתפוצצה ככל הנראה לפני כ10,000-100,000 שנה
• עוד יותר החוצה ישנה דיסקת גז שמקבילה בערך לדסקת הגלקסיה ומסתובבת יחד איתה

עכשיו שעשינו קצת סדר במבנה של מרכז הגלקסיה אפשר להתחיל לדבר על הדברים האחרים שלמדנו בהרצאה, שאמנם כותרתה הייתה על ענן הגז שהולך לעבור סביב החור השחור, אבל היא דיברה על הרבה מאוד על מה אנחנו יודעים ועל בעיות שעוד קיימות בהבנה שלנו את מרכז הגלקסיה.

בעיה אחת נוגעת לכוכבי הB שבאיזור הפנימי - לא לגמרי ברור מה הם עושים שם. היות והגז חם, מאוד לא סביר שהם נוצרו שם, שכן לגז חם קשה מאוד להתכווץ מספיק כדי שהלחץ במרכז יוכל להצית בערה גרעינית. ההשערה הנוכחית היא שהם נפלו ממקומות אחרים, אך היות ותוחלת החיים שלהם קצרה יחסית (מכיוון שהם מסיביים), צריך להיות קצת נפילה לא קטן של כוכבים כאלה אל המכרז. עם זאת, האיזור שמיד מסביבם, איזור הערפילית והטבעות, פחות או יותר נקי מכוכבים שכאלה, ולכן זו תעלומה רצינית.

בעיות נוספות נוגעות לטבעות הללו - ראשית, הן מורכבות אך ורק מכוכבי O, שהם מסיביים מאוד ולכן גם קצרי חיים מאוד, ולא ברור כיצד זה יתכן. בנוסף, לא לגמרי ברור כיצד הן נוצרו - ההשערה היא שעני גז שנפלו יצרו אותן, אך אז לא ברור כיצד הנפילה של הענן שיצר את הטבעת השנייה לא השמידה את הטבעת הראשונה, במיוחד שהן מסתובבות בכיוונים הפוכים.

נקודה מעניינת נוספת בנוגע למרכז הגלקסיה היא שרואים שככל שמתקרבים אל החור השחור, הספיחה אליו הולכת ויורדת; זו דווקא נקודה שיש לנו הסבר בשבילה - האיזור הקרוב לחור השחור מלא בגז החם שציינו, והגז הזה קורן ומונע מגז נוסף ליפול, וככל שמתקרבים לחור השחור הקרינה הזו מפוזרת על שטח קטן יותר ולכן גם כמות הגז שתיפול תהיה קטנה יותר.


הענן עצמו הוא אובייקט די מסתורי, למרות שאנחנו יודעים עליו לא מעט. הוא נצפה לראשונה כבר לפני כמה שנים, ובתחילה היו חוקרים שחשבו שמדובר בכוכב חיוור, אך הספקטרום לא התאים לזה של כוכב - אך כן התאים לזה של ענן גז מימן מולקולרי, כלומר שהמימן נמצא בתצורה של מולקולות (H2), מה שאומר שהגז חייב להיות קר מספיק (אחרת המולקולות מתפרקות לאטומים). הענן קורן מכיוון שהכוכבים שסביבו מיננים אותו, וכאשר הגז מתרכב חזרה הוא פולט קרינה.
וכאן כבר נכנסת התעלומה הראשונה - הענן נמצא באיזור של כוכבי ה-B, שכפי שציינתי בפעם שעברה, מלא בגז חם - הרבה יותר חם מהגז שבענן. זה אומר שבשביל שהענן יוכל לשרוד כענן קר לאורך הנפילה מבחוץ הוא חייב להיות מאוד מסיבי, אבל חישובים של מסת הענן העלו שהוא בסה"כ במסה של שלושה כדורי ארץ, שזה ממש כלום! יתכן שהענן נפל מסיבי יותר וחלקו הגדול הופשט בשל החיכוך עם הגז החם, אבל קשה מאוד לדעת כי לא יודעים בצורה טובה את צפיפות הגז שמסביבו.

ב2011 כבר זיהו את הענן מתחיל להתארך בגלל המשיכה של החור השחור. היה צריך למצוא לו שם, מכיוון שלא ניתן לקרוא לו "ענן הגז הקטן שנופל אל החור השחור שבמרכז הגלקסיה" כל הזמן, זה היה הופך את המאמרים לבלתי קריאים. פרופ' בורקהרט אהב את השם G2, אבל בשביל זה היה צריך לוודא שיש G1, אז הוא נבר קצת בתצפיות ומצא ענן גז קטן שנצפה כמה שנים והיה מרוצה.

מהמסלול, נראה שהענן מגיע מעט מחוץ לאיזור החם, מקצה אחת הטבעות של כוכבי ה-O, ואם כך הוא כנראה נוצר לפני כ200 שנה. זה מעלה מסתורין אחר - אם הענן אכן הגיע מאיזור הטבעות, כיצד הוא נוצר? רעיון אחד שעלה, אבל לא בטוח אם הוא יכול לעבוד, זה שרוחות מהכוכבים בטבעות מתנגשות ויוצרות ענני גז. רעיון אחר שעלה, וגם הוא לא מאוד סביר, הוא שלא מדובר בענן אלא בכוכב לא בהיר, ומה שרואים זה את הגז שנפלט ממנו. אחת הסיבות העיקריות שהפתרון הזה לא סביר הוא שבתצפיות מאוחרות יותר נצפה, בנוסף לענן עצמו, מעין זנב. ככל שהתצפיות התקדמו, התברר שהזנב למעשה יותר מסיבי מהענן! לא לגמרי ברור מה הקשר ביניהם, אבל נראה שהם נעים ביחד, ולכן כנראה שהקשר קיים. השערה אחת בנוגע לענן ולזנב היא שהם למעשה חלק ממבנה אחד, מעין טבעת, ואנחנו רואים רק את החיתוך של הטבעת עם מישור כלשהו; לא ממש ברור מה המישור הזה, למה שתיווצר טבעת כזו, ואיך היא שרדה, ולכן ההשערה הזו לא סבירה במיוחד.

בורקהרט וחבורתו עשו סימולציות של נפילת הענן אל החור השחור, דבר שהלהיב את נאס"א ונייצ'ר, שרצו לעשות מזה שער. הבעיה הייתה שלפי הסימולציות, לא יתכן שהענן נוצר באיזור הטבעות למרות המסלול שלו - אם הוא היה נוצר שם הוא היה נמתח ונראה היום כמו ספגטי, ולא כמו שרואים בתצפיות. אבל נאס"א ונייצ'ר רצו שער, אז הם שיחקו עם הפרמטרים והגיעו למסקנה שהם יכולים לשחזר בצורה לא רעה את התצפיות אם הענן נוצר במרכז האיזור החם. נייצ'ר קיבלו את השער שלהם, ואף אחד לא חשב לשאול את החוקרים איך יכול להיות שענן קר נוצר במרכז האיזור החם...
אופצייה נוספת שעלתה בנוגע לענן קשורה לזנב שלו - סימולציות נוספות הראו שיתכן ומדובר שגוף שכבר עשה מעבר אחד ליד החור השחור, וכעת נופל אליו חזרה; במקרה כזה, הזנב שאנו רואים הוא למעשה הגוף המרכזי והענן הוא למעשה הזנב שנמשך מאחוריו וכעת נופל לפניו. אולם גם באופצייה הזו כלל לא ברור כיצד ואיפה נוצר הענן...

הענן אמור לעבור בנקודה הקרובה ביותר לחור השחור ממש בחודשיים הקרובים. זה מצויין, מכיוון שזה יאפשר לבצע תצפיות שיראו איזה מהמודלים הוא הנכון, ואולי גם יאפשרו לנו ללמוד עוד על הענן, וכל זה ממש עוד מעט, ולא בעוד אלפי שנים (שזה בד"כ הזמן המינימלי לחכות להתרחשות אסטרונומית). נחכה ונראה, ואשתדל לדווח על הנושא ברגע שיהיו חדשות.

לקראת סיום, אנקדוטה משעשעת ופריט מידע מעניין מההרצאה - פרופ' בורקהרט ציין שתיאורטיקנים יכולים להריץ את הסימולציות שלהם בכל שלב, אבל התצפיתנים צריכים לחכות שאפשר יהיה לראות את החור השחור - כלומר חצי שנה בין תצפית לתצפית, ולכן הוא חשש תמיד ששותפו התצפיתן יחזור מתצפית ויגיד לו שהענן נעלם...
פריט המידע המעניין (ולא ממש קשור לשאר ההרצאה) שלמדתי הוא שבכדור הארץ ישנה שכבה רדיואקטיבית שמעידה שסופרנובה התפוצצה לא רחוק מאיתנו לפני כמליון שנה!

פוסט אורח - אופק בירנהולץ על גלים כבידתיים

חלקכם בוודאי שמע שמועות על כך שהייתה מסיבת עיתונאים ובה הכריזו הכרזה מרעישה בנוגע לגלים כבידתיים. היות וזה לא ממש התחום שלי, אני שמח לארח כאן את אופק בירנהולץ, דוקטורנט אצלנו במכון שעוסק ביחסות כללית, ושכתב פוסט בסגנון שאלות ותשובות כדי להסביר את הנושא ואת התגלית:

א. רגע, אז מה זה בכלל גלים כבידתיים?
זה בסה"כ די פשוט. קודם כל, נתחיל מזה שאור הוא בעצם גלים אלקטרומגנטיים: בגדול כל מטען חשמלי סטטי (שלא זז) מושך (או דוחה, בהתאם לסימן) כל מטען אחר - במילים אחרות יוצר שדה חשמלי בכל היקום שמצביע לכיוון שלו. אם מזיזים את המטען, מעכשיו כל שאר המטענים צריכים להימשך לנקודה חדשה, כלומר השדה בכל היקום משתנה, צריך להצביע למיקום החדש. אבל האינפורמציה על השינוי לא יכולה לנוע יותר מהר ממהירות האור, כלומר השינוי בשדה מתקדם במהירות האור, וזה נקרא גל (חשמלי-מגנטי, נעזוב רגע את המשמעות המגנטית שלו).
אז גלים כבידתיים זה ב-ד-י-ו-ק אותו דבר: כל מסה גדולה נייחת מושכת אליה כל מסה אחרת ביקום, כלומר יש לה שדה כבידתי בכל היקום, שמצביע בכל נקודה אליה. אם פתאום תאיץ אותה, השדה בכל היקום צריך להשתנות כדי להצביע למיקום החדש - אבל זה לא יקרה מיד בכל היקום, כי האינפורמציה מוגבלת לנוע במהירות האור, והתפשטות השינוי בשדה - זה גל כבידתי.

ב. אז סוף סוף גילו שיש גלים כבידתיים?
לא, יש תצפיות על ההשפעה של גלים כבידתיים כבר 30-40 שנה, במערכות של פולסארים בינאריים שהמסלול שלהם משתנה בגלל פליטת גלים כבידתיים. הפולסארים האלה פעילים ומסלולם משתנה כל הזמן, וזה באמת מקרה בו חישבו איך הוא אמור להשתנות בגלל פליטת קרינת כבידה, ואז מדדו לאורך עשרות שנים וראו התאמה (וקיבלו על זה נובל ב1993). אז עדות לקיומם של גלים כבידתיים יש, מקובלת, תצפיתית, אבל עקיפה: שינוי מסלול, בתצפית לייב, לא מדידת הגלים עצמם.

ג. אז עכשיו מדדו באופן ישיר?
לא, גם המדידה הנוכחית היא לא ישירה; לא מדדו את הגלים הכבידתיים בגלאי כבידה אלא ראו את ה"חותמת" שלהם על קרינת הרקע הקוסמית, בצורת קיטוב שלה.

ד. אז מה קטע?
מה שכן חדש הוא המקור - בפולסארים המקור הוא מאקרוסקופי (כוכבים מסתובבים) - וכאן מדובר במקור קוונטי.

ה. ו....
והמשמעות העיקרית היא עדויות תומכות באינפלציה קוסמית. הטיעון הוא שהמקור של הגלים האלה הוא פלוקטואציות קוונטיות קצת אחרי המפץ הגדול - פלוקטואציות מאד קטנות. אבל, טוענים שלגלים האלה - אז - היתה השפעה על קרינת הרקע הקוסמית (CMB), ושאם אנחנו מסוגלים למדוד את ההשפעה הזו כחתימה על קרינת הרקע הקוסמית היום (שימו לב - לפני מדידות של גלים כבידתיים ממקורות מקרוסקופיים אסטרונומיים שפעילים היום!), שזה מה שהודיעו אתמול שמדדו בוודאות גבוהה - אז בהכרח היו גלים כאלה אז, ומה שיותר משמעותי, אם אז הם היו חלשים והיום ההשפעה כ"כ גדולה שאפשר למדוד אותה, אז בהכרח היתה "מתיחה", או מה שנקרא "אינפלציה".

ו. וזה טוב או רע?
אין טוב או רע, זה מדע. זה מעניין, וזה מגניב, וזה אומר שיהיה עוד כסף לתחום (אז לי זה בכלל אחלה); אבל אין מודלים "יפים" לאינפלציה עדיין, אז זה גם קצת מבאס. מצד שני, אולי זה אומר שיש מודל יפה שרק עוד לא מצאנו, ועכשיו ינסו יותר

**עדכון בעקבות דיון פופוליסטי משהו בין כמה פיגורות מובילות בעולם הדתי בפייסבוק על המשמעות התיאולוגית של התגלית:
ז. האם זו העדות המכריעה למפץ הגדול? או למה גרם לו?
לא, כבר עשרות שנים שאין (כמעט) אף אחד בעולם המדעי שעוד מפקפק או מחפש "עדות מכריעה" למפץ הגדול, זו סוגיה שהוכרעה מזמן מזמן (למעשה, עוד כשאיינשטיין והאבל (על שמו הטלסקופ עם התמונות הכי יפות שראיתם) היו בחיים) - מנסים להבין רק מה בדיוק היה האופי שלו. כמו-כן, במודל המקובל של המפץ הגדול אין משמעות לשאלות כמו "מה קרה לפניו" או "מה גרם לו", כי אלה שאלות תיאולוגיות ופילוספיות ולא מדעיות; כן יש בתגלית מידע חדש על מה קרה קצת אחרי המפץ הגדול, שזה מעניין. יש גם מי שמחפשים מודלים אלטרנטיביים למפץ הגדול (תכל'ס, עדיין היה מפץ גדול, אבל לא ממש-ממש מנקודה סינגולרית אלא רק מכמה חלקיקי שניה אחרי), אבל בתגלית הזו אין ממש בשורה בעניין.